<h1>ראבי"ה סימן קי"ט</h1>
<h2>דף מב.</h2>
בירך על היין שלפני המזון וכו'. כבר ביארתי שמועה זו בהלכות קידוש והבדלה. בירך על הפת פטר את הפרפרת, וכל שכן מעשה קדרה, וכשהובאו בראש הסעודה מיירי, ואם בירך על הפרפרת לא פטר את הפת. היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו הסיבו אחד מברך לכולן. פר"ח היו יושבין בעסק אחר שלא לשם סעודה. פירוש אחר היו יושבין כל אחד ואחד לבדו, הסיבו סביבות הפת. והך מתניתין מיירי בין בברכת המוציא ובין בברכת המזון, מדמייתי עלה בתר דכריכו וכו'. מיהו יש ספרים דלא גרסי לה. וגם מיירי ביושבים רק לשתות מן הטעון ברכה לפניו ולאחריו, דכי מעיינת בה מוכח הכי מפלוגתא דרב ור' יוחנן, ומדמשני מגו דמהניא הסיבה לפת וכו' מכלל דהפלוגתא בלא סעודת פת, ואמתניתין קיימא. ומדקתני בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו אין להוכיח, דדילמא בבא באפי נפשה היא. (מב:) ואם מהלכים בדרך ואמרו נקבע מקום פלוני לאכול כמו שהסיבו דמי, ואע"פ שכל אחד ואחד אוכל מככרו. (מג.) ויין נמי בעי הסיבה כר' יוחנן, ואז אחד מברך לכולם, ואם לא הסיבו כל אחד ואחד מברך לעצמו. ונראין הדברים דבסתמא מיירי, כדתנן שלשה שאכלו ביחד חייבים לזמן. ואם אמרו נאכל ביחד הרי הוא כקבעו מקום, וכן אם אמרו לאחד תברך בשבילנו להוציאנו ידי חובתנו. וכשאמרו חכמים שנים שאכלו מצוה ליחלק דווקא בשנים אמרו, אבל בענין אחר לא. וכן ביין גרידא תלוי [בקביעות] מקום.
